יונתן  וקסמן

להיות קריקטוריסט בישראל זה לא דבר קל. אנחנו חיים במדינה מטורפת שבה התרעות ואזעקות בגלל שיגור טילים בליסטיים בשש בערב, לא יגיעו לחדשות של שמונה בבוקר, רק כי נכנסו חדשות גדולות יותר. פעם, ממש מזמן, לפני עידן האינטרנט, אם היית מטייל בהודו ואומר למישהו מקומי שאתה מישראל, הוא היה משוכנע שאנחנו מדינה לפחות בסדר גודל סין - לפי כמות החדשות. הטרלול הזה הביא פרנסה יפה גם לי וגם לקולגות שלי, ועדיין, תמיד מצאנו את עצמנו בימים קשים, כמו יום הזיכרון, או פיגוע קשה נאבקים מול הדף הלבן. ואז הגיע ה - 7/10. אוסונות בסדר גודל שגם במדינה כמו שלנו לא הכרנו. יום רודף יום, החדשות הרעות נערמות והדד ליין לשלוח קריקטורה למערכת העיתון נשאר באותה השעה. מה עושים? איך מציירים כשמסביב הכל בוער?... אז איך, לעזאזל, מציירים מלחמה?!?... ההרצאה מורכבת מסדרת קריקטורות שנעשו לאחר ה 7/10 וחלקם קצת לפני. מיום השבת השחורה דרך החטופים, המילואימניקים/ות, התמרון הצבאי בעזה, הביפרים בלבנון, פרוייקט הגרעין באיראן ועוד... מבט מחוייך על מציאות לא פשוטה. מתאים לנוער וקהל בוגר