שיטת קסיו למאיירים בתחילת הדרך.

את אחת ההחלטות הכי חשובות שקשורות לדרך שעשיתי כמאייר, עשיתי בכיתה ה'. כמובן ששום דבר מזה לא נעשה במודע, אלא מסיבה אחרת לגמרי. עד כיתה ו' גדלתי בקיבוצים במישור החוף, בכיתה ה', קיבלה כל הכיתה (קבוצת שונית), במעמד מיוחד, את מה שנחשב אז לפאר היצירה האנושית הטכנולוגית - שעוני קסיו דיגיטליים. אני לא מדבר על שעון קסיו עם המחשבון שזה היה, באמת שמור לאנשים שצפו להם גדולות ונצורות כמו מהנדס או מדען גרעין, אלא לרמה אחת מתחת: שעון קסיו בלי מחשבון. הבנים קיבלו עם מסגרת כחולה והבנות עם מסגרת חומה, אולי כי זה הכי קרוב שהיה לאדום וזה היה באייטיז... לא יודע. מה לא היה בשעון נגד מים הזה?.. טיימר, סטופר, תאורה קלושה ותאריך. בכלל לא ברור לי איך חיינו עד אותו רגע בלי לדעת את התאריך... בלי קשר, באותה תקופה, חבר שלי, שייקה, קיבל סט גירים מטורף של קריולה. היו שם איזה חמש גוונים מכל צבע ובגלל שעדיין לא המציאו את האינטרנט ובטלוויזיה היה רק מרקו, לצייר ביחד היה גם אופציה לא רעה בכלל להעביר את הזמן. ואז עלה בי הרעיון שאחרי שאני מסיים לצייר אני אסתכל בשעון ואכתוב למטה את התאריך. וככה שנים לפני שבכלל הייתה לי חתימה, היה לי תאריך. והאיורים והתאריכים הצטברו וטפחו ועם הזמן נכנסו לתיקייה שחורה מפוליגל. ושם בפעם הראשונה הבנתי את המשמעות של עשייה יומיומית אפילו אם היא ממש קטנה. הדברים מצטברים, הידע נלמד, ובכלל, אם עושים אז משתפרים. אם אתם אוהבים לצייר- ציירו כל יום. אני יודע, זה נשמע כמו טיפ די מעפן, אבל תאמינו לי זה ממש לא.

זה מרגיש בהתחלה כהרגל כפוי, אבל לאט לאט זה יבוא בטבעיות, ישפר אתכם משמעותית ופתאום אחרי תקופה תראו שעשיתם דרך משמעותית.

קסיו, פסגת הטכנולוגיה האנושית